כוח 100 ושדה תימן: כתב האישום שבוטל, ההדלפה ותביעות הפיצויים

עורך אחראי: יוני ששון

תוספת מחקר ל״תיק פתוח״ · נבדקה ב־16 בספטמבר 2026 · עורך אחראי: יוני ששון. המסמך מבחין בין החלטות רשמיות, טענות הצדדים ודיווחים שהמסמך המקורי שלהם טרם אומת.

תמונת המצב

כתב האישום נגד חמשת אנשי כוח 100 בוטל ב־12 במרץ 2026, בעקבות בחינה מחודשת של הפצ״ר איתי אופיר; ההחלטה משלבת קשיים ראייתיים, שחרור העד המרכזי לעזה, פגיעה בהליך הוגן וקשיים בקבלת חומרי חקירת ההדלפה (החלטת הפצ״ר; דיווח מיום הביטול). זו החלטה בעלת ביקורת חריפה על התנהלות האכיפה, אך היא אינה קובעת שהסרטון מזויף או שכל הטענות העובדתיות נגד החמישה הופרכו במשפט (החלטת הפצ״ר).

ב־31 באוגוסט 2026 דווח על תביעה אזרחית של שלושה לוחמים בסך 18 מיליון ש״ח נגד 17 גורמים, בהם הפצ״רית לשעבר, היועמ״שית, פרקליט המדינה וגורמי תקשורת ואכיפה (מקור ראשון; ynet). עותק כתב התביעה שנקרא כולל טענות מפורשות לקשר מכוון, הסתרה, מעצר שווא ולשון הרע; אלו טענות התובעים, ולא ממצאי בית משפט (כתב התביעה, סעיפים 1–25).

במסלול נפרד, ב־8 בספטמבר 2026 נדחו הבקשות לדיון נוסף בשאלת טיפולו של פרקליט המדינה בפרשת ההדלפה, והצו הארעי שעיכב את הטיפול בוטל (בחדרי חרדים; News1). בבדיקה זו לא אותרה הכרעה פלילית סופית בפרשת ההדלפה; החלטה מי יטפל בתיק אינה הרשעה או זיכוי של הנחקרים.

שלושה מסלולים שאסור לערבב

ציר הזמן: מהחקירה לביטול האישום

פער תאריכים שיש לשמר: החלטת הפצ״ר ממקמת את פרסום ״זמן אמת״ במאי 2025, ואילו סעיף 11 בכתב התביעה מציין 6.7.2025; ללא בדיקת ההקלטה המקורית ולוח השידורים אין להכריע אם מדובר בטעות או בפרסומים שונים (החלטת הפצ״ר; כתב התביעה, סעיף 11). ציר הזמן אינו מחליף פער כזה בתאריך שנראה סביר יותר.

מה בדיוק קבע הפצ״ר בביטול

• התשתית הראייתית: ההחלטה המקורית נשענה על עדות העצור, תיעוד אבטחה רציף ומסמכים רפואיים; הפצ״ר תיאר תמונה חמורה ומטרידה לצד קשיים שהיו קיימים מלכתחילה (ההחלטה).
• הסרטון: המגינים מסתירים חלק ניכר מן המעשים, ולכן הסרטון אינו מציג לבדו תמונה חד־משמעית ברף הפלילי הנדרש; זו אינה קביעה שהתיעוד זויף (ההחלטה).
• העדות והחקירה הנגדית: נמצאו קשיים ושינויים בגרסאות העצור, ושחרורו לעזה הקשה על הוכחת האישום ועל האפשרות לבחון את עדותו בחקירה נגדית (ההחלטה).
• הגנה מן הצדק: הפצ״ר ייחס משקל משמעותי לפגיעה בהוגנות מצד רשויות האכיפה, לרבות פרסום ראיות בתקשורת והאירועים שבמוקד חקירת ההדלפה (ההחלטה).
• משך ההליך וחומרי החקירה: תוצרי חקירת ההדלפה עשויים לסייע להגנה, אך לא היו זמינים לה במסגרת ההליך באותו שלב; המשך ההתמשכות היה שיקול נוסף (ההחלטה).

מכאן שני ניסוחים שאינם מדויקים: ״התיק בוטל רק בגלל תקלה טכנית״ מתעלם מהביקורת המהותית ומהקשיים הראייתיים; ״בית המשפט הוכיח שהכול היה עלילה״ מייחס להחלטת תביעה קביעה שלא נכתבה בה (החלטת הפצ״ר). ביטול התיק אינו גם הכרעה בכל אירוע אחר שאירע במתקן.

הפצ״רית, היועמ״שית והתקשורת: מה מחבר ביניהן בפועל

יש תשתית ישירה לכך שהפצ״רית אישרה הוצאת חומר לתקשורת, וכן תיעוד רשמי לכך שבדיקה פנימית קודמת הציגה חוסר יכולת לאתר את המדליף (החלטת הפצ״ר). הפער הזה מצדיק בדיקת אחריות אישית ומוסדית, אבל לא מאפשר להניח שכל מי שהסתמך על הבדיקה ידע בזמן אמת שהיא שגויה.

פסק הדין המלא מנובמבר 2025, שנקרא בהרחבה זו, מתאר מעורבות של היועמ״שית ופרקליט המדינה בדיונים על מתכונת הבדיקה והפיקוח עליה; זו זיקה מוסדית מתועדת, ולא ראיה כשלעצמה לשותפות בהדלפה (פסק הדין, פס׳ 7–11 ו־52). הדיווח מפברואר 2026 על ממצאי המשטרה והדיווח ממרץ על מניעות היועמ״שית מחייבים להבחין בין אפשרות להיות עדה, ניגוד עניינים בטיפול בתיק ומעמד של חשודה (כלכליסט; N12).

כתב התביעה החדש טוען לקשר מכוון בין גורמי אכיפה לתקשורת ומייחס לנתבעים מעשים בזדון או ברשלנות חמורה; יש להציג זאת במלוא המשמעות, אך עם ייחוס מפורש לתובעים (כתב התביעה, סעיפים 2, 6–22). לא אותרו במסגרת הבדיקה כתבי ההגנה בתביעה החדשה, ולא נעשתה פנייה חדשה לכל הנתבעים; אין לכתוב שסירבו להגיב.

פסק הדין המלא: איך פעל הפיקוח על הבדיקה

המסמך שנקרא הוא פסק הדין מ־16 בנובמבר 2025 בעתירות 3545-11-25 ו־18615-11-25, בהרכב יעל וילנר, אלכס שטיין וגילה כנפי־שטייניץ; העותק המלא נמצא בשרת המסמכים של ynet, בנוסף לתקציר הרשמי שנבדק קודם (פסק הדין המלא; התקציר הרשמי). הקריאה מאפשרת לעבור מכותרת כללית על ״ניגוד עניינים״ לרצף מוסדי מפורט.

פסק הדין הכיר באפשרות חריגה למינוי גורם מתאים שילווה את החקירה, אך פסל את מינוי אשר קולה בשל מגבלת כהונתו כנציב תלונות הציבור על שופטים (ההכרעה בפסק הדין). הוא אינו פסק דין פלילי על ההדלפה ואינו מכריע מי מהמשתתפים בישיבות ידע שהמידע שנמסר אינו נכון.

מה תומך בטענה להסתרה, ומה מגביל אותה

לפי דיווח מפברואר 2026 על מכתב היועץ המשפטי למשטרה, גורמים בפרקליטות הצבאית ידעו את זהות המדליפים ונוצר ״קשר שתיקה״; באותו דיווח נאמר שלא נמצאה תשתית למעורבות מעגלים חיצוניים ובהם היועמ״שית ואנשיה (כלכליסט). זה מחזק כיוון חקירה ממוקד בתוך הפרקליטות הצבאית, אך אינו מבסס ״לובי״ משותף של כל מוסדות המשפט והתקשורת. הממצא דווח בשלב חקירתי ואינו הכרעת אשמה סופית.

במסמך ״כאן ועכשיו״ של צה״ל מנובמבר 2025 מיוחסת לרמטכ״ל אמירה על פגיעה חמורה באמון הצבא והציבור במערכת המשפט הצבאית; המסמך מבדיל בין התנהלות הקצינים הנבדקת לבין יתר משרתי המערכת (מסמך צה״ל). זהו מסמך הסברה פיקודי, לא תחליף לממצאי חקירה פלילית.

אותו מסמך מתאר גם הסטת כוחות ממשימות מבצעיות כדי לאבטח בסיסים בעקבות הפריצות לשדה תימן ולבית ליד (מסמך צה״ל). לכן ניתוח הנזק לחוסן צריך לבחון בנפרד את ההדלפה והפיקוח, את ההליך נגד הלוחמים ואת מעשי המפגינים; אין לאחד את כל הצדדים לאחריות אישית אחת.

התביעה בסך 18 מיליון ש״ח

העותק שנקרא הוא מסמך שכותרתו ״כתב תביעה״ לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובו שלושה תובעים ו־17 נתבעים; הסעד המבוקש הוא 6 מיליון ש״ח לכל תובע (כתב התביעה, עמ׳ 1–4). חלק מן התובעים מיוצגים מטעם חוננו בידי מנשה יאדו, והתובע השלישי בידי משרד מירון ושות׳; אין לפרסם כאן פרטים אישיים או פרטים שעליהם חל צו איסור פרסום (כתב התביעה, עמ׳ 1).

העילות הנטענות כוללות החשדת שווא, מעצר שווא, פגיעה בפרטיות, לשון הרע, ניהול הליך פגום והסתרת ההדלפה; המסמך גם שומר אפשרות לבקש פיצול סעדים לגבי נזקים שלא התגבשו במלואם (כתב התביעה, סעיפים 23–38). סכום התביעה אינו פיצוי שנפסק, ואין לחבר באופן מכני את כל ראשי הנזק משום שהמסמך מתייחס לחפיפות ולהעמדת הסכום לצורכי אגרה (כתב התביעה).

תיקון מהותי במספר התיק

בעמוד 2 של כתב התביעה נכתב במפורש:

״הליך מקביל: ת.א. 84805-12-25 (מח׳ י-ם) א.ד. נ׳ צה״ל ואח׳״ (כתב התביעה, עמ׳ 2).

לכן 84805-12-25 הוא מספר של הליך מקביל המוזכר במסמך, ולא מספר מאומת של תביעת 18 מיליון השקלים. שם קובץ ה־PDF כולל את המספר, אך גוף המסמך מבהיר את הקשרו; אין להסתמך על שם קובץ במקום על הכותרת המשפטית בתוכו (כתב התביעה, עמ׳ 2).

העותק נמצא באתר צד שלישי, לא בתיק בית משפט שנפתח בבדיקה זו. בטקסט שנקרא לא מופיע מספר נפרד מזוהה של התביעה החדשה; ההגשה באוגוסט נתמכת בדיווחים, אך מספרה, חותמת ההגשה והחלטותיה דורשים אימות נוסף (מקור ראשון; ynet).

מספרי ההליכים ורמת האימות

הקשר למחקר על אחריות וחוסן

הפרשה מספקת חומר ממשי לבדיקת כשלי אכיפה, ניגודי עניינים, אחריות לפרסום חומרי חקירה ופגיעה בהליך הוגן; אלה מופיעים גם בהחלטה רשמית, ולא רק בטענות פוליטיות (החלטת הפצ״ר). מנגד, היא התרחשה אחרי 7 באוקטובר ואינה מוכיחה בפני עצמה תיאום מוקדם בין בעלי התפקידים שנועד לגרום למתקפה או להחליש את הצבא לפניה.

לא נמצאה בבדיקה ראיה המחברת את פרשת כוח 100 להפקת נז״א או למימון OneVoice/V15 במנגנון משותף. ניתן לחקור בנפרד את שלוש הזירות ולהשוות כללי אימות, יחסי מקור־עיתונאי ותגובות מוסדיות, בלי להמציא חיבור עובדתי ביניהן.

המסמכים הדרושים להשלמה

• התביעה החדשה: עותק עם מספר תיק וחותמת קליטה, יומן החלטות וכתבי הגנה.
• ההליך המקביל: החלטה או רשומת בית משפט המזהה את ת״א 84805-12-25 ואת הקשרו המדויק.
• ההליך הצבאי: כתב האישום המלא, מספר התיק והחלטות בית הדין מ־13.11.2025 ומ־26.2.2026.
• חקירת ההדלפה: החלטת תביעה עדכנית ותיאור המעמד המשפטי של כל נחקר, ככל שמותרים בפרסום.
• פיקוח ועדויות: פרוטוקולי הכנסת המלאים ותיעוד מתכונת הבדיקה הפנימית.
• הפרסומים התקשורתיים: השידורים המלאים, בנפרד מחומרי הגלם, ותגובות הנתבעים לטענות על עריכה ותיאור מטעה.